top of page

 : מחקר איכותי 

 

מהראיונות למדנו איך חרם מתחיל, חרם מתחיל כאשר ילדים ״נתפסים״ על ילד/ה מסויימ/ת בגלל שהם מנצלים את החולשה שלו או בגלל פגם מסויים או צורת התנהגות מסוימת ולפעמים גם בלי סיבה. ופשוט מחרימים אותו. 

לא מדברים איתו צוחקים עליו משפילים אותו הולכים לימי הולדת בלעדיו יוצאים לבלות בלעדיו ומנדים אותו. 

לרוב, זה נמשך גם לאלימות פיזית שמרביצים ופוגעים פיזית באותו מוחרם. 

ולעיתים המוחרם מרגיש את הצורך לפגוע בעצמו. עד כדי מקרים קיצוניים. 

המחרימים מרגישים לבד בזמן החרם וחייבים שיעודדו וירימו אותם האנשים שכן קרובים אליהם כגון ההורים או המשפחה. 

צריך לדאוג למנוע חרם דרך הבית ספר ומשרד החינוך בפעילויות שמחנכות את הילדים נגד ההתנהגות הזו ולגרום להם להבין את ההשלכות הנוראיות שיכולות להיות.

 

ראיון מספר 1 - אופק ראשון

 

המרואיינת הראשונה שלנו הייתה אופק ראשון, בת 14 מראשון לציון.

 בראיון אופק סיפרה לנו על החוויות הנוראיות שעברה בבית ספר היסודי, על ההשפלות שילדי השכבה השפילו אותה, קראו לה במילות גנאי, השתמשו באלימות פיזית כלפיה ואפילו היא הגיעה לאשפוז ארוך בבית חולים בעקבות האלימות כלפיה.

המטרה של אופק היא להעביר מסר לכל הילדים שמחרימים ילדים אחרים רק בגלל שהם נראים אחרת משאר הילדים, התנהגותם שונה, או שפשוט הם לא ״נראים להם לעין״.

המחרימים לא מבינים באמת את המשמעות של חרם, מה הוא גורם למוחרמים מבחינה נפשית והדרכים  שבהם החרם משפיע עליהם וישפיע על עתידם.

לפי דעתה של אופק, משרד החינוך, שמשפיע על חיי תלמידים רבים, לא עושה מספיק בשביל למנוע חרמות בבתי הספר- המורים לא עושים מספיק שיחות על הנושא, על השלכותיו, ולכן תלמידים רבים לא מודעים לנזקים שהחרם גורם.

 

ראיון מספר 2 - זיוה ראשון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המרואינת השניה היא אמה של אופק, זיוה מראשון לציון.

היא סיפרה על רגשותיה בתור אמא בזמן שהילדה שלה עוברת התעללות קשה בבית הספר, וצוות החינוך שם לא פעל בשביל לעצור את החרם.

כמו אופק, היא טוענת שמשרד החינוך לא עושה מספיק בשביל לטפל בנושא. היא אומרת שצריך לעשות שיחות בכיתות ובנוסף עם הילדים המחרימים עצמם, היא אומרת שצריך לעשות פעילויות כיתתיות ושכבתיות ולגבש את הילדים ישר בתחילת היכרות..

 

מטרתן של אופק וזיוה היא לשנות את הצורה שבה משרד החינוך מטפל בנושא, שיעשה יותר פעילויות ודברים שיוכלו לעזור לילדים שסובלים מחרם.



 

 סיכום התובנות משני הראיונות:

מהראיונות למדנו איך חרם מתחיל, חרם מתחיל כאשר ילדים ״נתפסים״ על ילד/ה מסויימ/ת בגלל שהם מנצלים את החולשה שלו או בגלל פגם מסויים או צורת התנהגות מסוימת ולפעמים גם בלי סיבה. ופשוט מחרימים אותו. 

לא מדברים איתו צוחקים עליו משפילים אותו הולכים לימי הולדת בלעדיו יוצאים לבלות בלעדיו ומנדים אותו. 

לרוב, זה נמשך גם לאלימות פיזית שמרביצים ופוגעים פיזית באותו מוחרם. 

ולעיתים המוחרם מרגיש את הצורך לפגוע בעצמו. עד כדי מקרים קיצוניים. 

המחרימים מרגישים לבד בזמן החרם וחייבים יעודדו שהאנשים שקרובים אליהם כגון ההורים או המשפחה. 

צריך לדאוג למנוע חרם דרך הבית ספר ומשרד החינוך בפעילויות שמחנכות את הילדים נגד ההתנהגות הזו ולגרום להם להבין את ההשלכות הנוראיות שיכולות להיות.

bottom of page