חרם חברתי
עבודת חקר אישית בתקשורת הפקות
נושא העבודה- חרם חברתי וביטויו במערכת החינוך
שם התלמיד- לין בן ציון
ת.ז- 214142580
סמל שאלון- 862589
תיכון ע"ש קוגל חולון
תוכן עניינים-
תקציר
מבוא
רקע תיאורטי
סקירת ספרות באמצעי המדיה
מאמר דעה
ממצאים מהשטח
דיון ומסקנות
בביליוגרפיה
תקציר
שמי לין בן ציון, ואני לומדת בתיכון קוגל חולון במגמת תקשורת.
אני נמצאת בקבוצה שנושא הפרויקט שלה הוא "חרם חברתי".
הבחירה בנושא הוסכמה באופן מיידי על כל חברי הקבוצה מכיוון שלכל אחת מאיתנו יש חיבור אישי לנושא,
והוא נושא שחייב לקבל יותר מודעות בין אם זה בתקשורת, ברשתות החברתיות, והכי חשוב להביא לשינוי במערכת החינוך שיטפל בצורה ראויה ואפקטיבית בנושא.
הנושא שבחרתי לעשות עליו את עבודת החקר האישית הוא אופן הטיפול של מערכת החינוך בנושא, לבדוק האם באמת היא דואגת לעזור לילדים שעוברים חרם,
או שהנושא כלל לא על סדר היום של מערכת החינוך והיא בוחרת להתעלם ממנו.
בחרתי לעשות את עבודת החקר האישית על נושא זה מכיוון שבמהלך הפרויקט הקבוצתי שלנו גיליתי שמערכת החינוך לא עושה מספיק כדי לעזור לילדים מוחרמים,
לטפל בהם, או בכלל מעלה את הנושא וחומרתו בקרב ילדים ונערים.
המטרה שלי בפרויקט היא להביא לשינוי בקרב מקבלי ההחלטות,קברניטי מערכת החינוך.
מכיוון שמערכת החינוך לא מכניסה מספיק את הנושא וחומרתו לתכנית הלימודים,
אין לילדים מודעות לנושא והם חושבים שחרם הוא דבר לגיטימי ולא דבר משמעותי וכואב.
האג'נדה שלי בעבודת החקר - הייתי רוצה שמערכת החינוך תכניס שיעורים/הרצאות/פעילויות בנושא זה כבר מהגילאים הקטנים כדי לגרום ליותר מודעות לנושא ולנזקיו, וכך למנוע מקרי חרם הבאים בעתיד.
הייתי רוצה שמערכת החינוך יטפלו בחרם בצורה הרבה יותר טובה - שידאגו לילד המוחרם ויטפלו במחרימים, ולא יעלימו עין ולא יטפלו בזה כמו שקרה למרואיינת שלנו אופק, שחוותה התעללות קשה מצד חבריה לכיתה במשך 6 שנים - מכיתה א׳ עד כיתה ו׳.
מבוא
בעבודה שלי אני רוצה להוכיח שבמערכת החינוך לא מטפלים בצורה ראויה ואפקטיבית בנושא החרם.
במצב כיום שבו 1 מתוך 4 ילדים עובר חרם משרד החינוך לא יכול שלא לפעול ולטפל בנושא בצורה ראויה שתצליח להפחית משמעותית את כמות הילדים הנפגעים מחרם, המון ילדים נפגעים מחרם ונשארים מצולקים נפשית לכל החיים, וחלקם אף שמים קץ לחייהם.
אני עושה את עבודה זו על מנת להביא לשינוי משמעותי שבו מערכת החינוך תצליח לגרום בכל מיני שיטות להפחתת המקרים של חרם בקרב ילדים.
באמצעי התקשורת אין התייחסות רבה לנושא ולכן המודעות לחרם היא לא רבה.
אם באמצעי התקשורת ההתייחסות תהיה רבה יותר, תהיה מודעות בציבור לחרם ולהשלכותיו, וכך מקרי החרם יפחתו.
מתוך הסקר והראיונות שערכנו ניתן לראות כי המון ילדים אינם מודעים מספיק טוב לתופעת החרם החברתי.
רבים מן הילדים לא יודעים כמה ילדים עוברים חרם בממוצע
(82.1%), וחלק גדול מהילדים לא היו יודעים מה היו עושים במקרה והיו עוברים חרם (31.7%).
בנוסף, לדעת העונים על הסקר, הגיל הקריטי שבו מתרחש בעיקר חרם חברתי הוא עד היסודי עם 50%, בחטיבה עם 44.3%, ובתיכון עם 5.7%.
לפי נתונים אלו ניתן ללמוד כי הגילאים שבהם מתרחשים הכי הרבה מקרי חרם הם גילאי היסודי והחטיבה, ולכן אלה הגילאים שצריך הכי הרבה לטפל במקרי החרם.
מהראיון שערכנו עם אופק ראשון למדנו כי בבית הספר בו למדה ועברה חרם מכיתה א עד כיתה ו לא טיפלו בצורה ראויה במקרה, היא חוותה שם אלימות מילולית ופיזית מהתלמידים, נידוי מאירועים חברתיים ועוד.
מקרה זה מראה שבבית הספר שלמדה לא דאגו לטפל במקרה שלה ולבסוף נאלצה לעבור בית ספר.
בנוסף מהמאמרים שחקרתי גיליתי שלחרם יש המון השפעות על המוחרם, ולמרות זאת משרד החינוך לא עושה את מאמציו על מנת לעצור את תופעה זו ולמנוע מקרי חרם הבאים.
רקע תיאורטי
בפרק זה אציג מאמרים אקדמיים העוסקים במערכת החינוך ופעילותה בנושא החרם, האם היא מספיקה על מנת למנוע מקרי חרם הבאים?
במאמר ״חרם בין תלמידים״ - פורפ׳ יוסי שביט וערן חכים, מדובר על הסבירות שתלמיד יוחרם בבית הספר, מהם מאפייני התלמידים שבדר״כ נפגעים מחרם, הקשר בין חרמות להישגים בבית ספר ומגמת הדיווח על החרם לאורך זמן.
במאמר מצוין שב-2015, 5.6% מהתלמידים דיווחו שהוחרמו בחודש שעבר, וכ-4% אמרו שקראו להחרים אותם גם דרך הרשת.
בנוסף כתוב שביותר משישים אחוזים מהכיתות יש לפחות תלמיד אחד שהיה קורבן לחרם-מספר עצום של תלמידים שהוחרמו ללא כל טיפול.
שיעור המדווחים על חרם בבתי ספר ערביים עומד על 11% , לעומת 4% בבתי ספר עבריים.
ב-79% מהכיתות בחינוך הערבי יש לפחות תלמיד אחד הסובל מחרם, לעומת 50% מהכיתות בחינוך העברי.
בחינוך הערבי ובחינוך היהודי, הציונים במתמטיקה של הילדים המוחרמים בממוצע נמוכים ב-4 נק' מממוצע הציון של ילדים שאינם מוחרמים.
לעומת זאת באנגלית בחינוך הערבי ציון התלמידים המוחרמים נמוך ב-8 נק' מתלמידים שלא סבלו מחרמות, ובחינוך העברי הציון של התלמידים המוחרמים נמוך ב-4 נק' מהתלמידים שלא הוחרמו.
המאמר מראה על כך שבבתי הספר היהודיים וגם בבתי הספר הערבים אין מספיק התערבות של מערכת החינוך בחרם למרות שזה משפיע גם על ציונם של התלמידים.
המאמר ״נלחמים בחרם בבתי הספר״ - נועם (דבול) דביר, מציג את נתוני משרד החינוך המראים שאחוזי הילדים הנפגעים מחרם הם 5%, 8% מהילדים אומרים שתלמיד שכנע אותם לא לדבר עם תלמיד אחר, ו-10% אומרים שהפיצו עליהם שמועות.
למרות הנתונים שהיו מצוינים בתחילת הכתבה, מצוין שמשרד החינוך עושה מאמציו כדי לשפר את הנתונים ומפעיל תכניות כדי לצמצם מקרי חרם ואלימות כמו: ״מקום לכולם״ ״אל תלעגו לי״ ועוד.
למרות שמשרד החינוך עושה מאמציו לגרום לנתוני החרם לרדת, זה לא עוזר ולמרות זאת יש עדיין המון ילדים הנפגעים מהתופעה.
לכן,משרד החינוך צריך לפעול מעבר בנושא ולהכניס למערכת החינוך פעילויות ושיעורים הקשורים בנושא עוד מגילאי היסודי הקטנים, כדי למנוע מחרמות בקרב ילדים בעתיד.
התמודדות עם חרם ונידוי חברתיים - כלפי ילדים ובני נוער
במאמר התמודדות עם חרם ונידוי חברתיים - כלפי ילדים ובני נוער - איתן תמיר, מדובר על ההשלכות של חרם חברתי, ואיך להתערב בחרם בצורה נכונה.
במאמר מוצג מחקר שנערך במרכז טאוב, ובו נקבע כי ב-60% מהכיתות בבית הספר התרחש חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים, ונקודת השיא שבה מתרחשים הכי הרבה מקרי חרם היא בכיתות ה-ו.
בנוסף, מוצג כי למעלה ממחצית הילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז חווים חרם חברתי, והם נוטים להגיב בצורה רבה כלפי החרם ולוקח להם הרבה יותר זמן לשוב למצב נפשי תקין לאחר החרם.
במאמר כתוב שכדי לעזור לילד להתמודד עם ילד שחווה חרם חברתי, צריך לנסות לפעול על מנת למנוע את החרם, בנוסף מומלץ טיפול פסיכולוגי תוך התקופה, ולדעת להבין ולא לשפוט את הילד במעמדו.
מאמר זה נותן שיטות שבהן אפשר לפעול על מנת לגרום לילדים המוחרמים להיות במצב ובמקום יותר טוב, אך אלו דברים שמערכת החינוך לא תמיד מיישמת למרות שדברים אלה יכולים לעזור לילד המוחרם.
במאמר "חרם החברתי-למה זה קורה? - אני-המרכז הישראלי לאינטליגנציה חברתית"
מדובר על מהו חרם, מדוע בדר"כ הוא קורה, נתונים של אחוז הקורבנות לחרם והקשיים הרגשיים שיש לילד מוחרם.
חרם הוא מצב שבו ילדים חווים דיחוי חברתי מחבריהם לכיתה, דרך הצקות, התעללויות מילוליות ופיזיות והפצת שמועות ושקרים.
מתוך סקר שפורסם ב-2016, אחוז המוחרמים בקרב תלמידי ד-ה הם 23%, בכיתות ז-ט 19%,
ובכיתות י-יא 15%.
הקשיים הרגשיים שחווים הילדים המוחרמים מלווים בדר"כ בביטחון עצמי נמוך, נוטים לסבול מדיכאון וחרדה ולעיתים אף נוטים לנטיות אובדניות.
בסופו של דבר, הילדים המוחרמים צריכים התערבות משפחתית חינוכית וטיפולית.
במשרד החינוך לא דואגים מספיק לילדים המוחרמים כדי לגרום להם לא להרגיש שקופים, לא דואגים לשינוי במספר המוחרמים מספיק. לכן משרד החינוך צריך לשנות את התנהגותו עם הילדים המוחרמים ולגרום להם להרגיש במקום טוב יותר.
המאמר "חרם חברתי? לא בכיתה שלי! - הגיע זמן חינוך, בונים את העתיד ביחד"
פונה למורות, ואומר כי על המורות מוטלת האחריות לזהות כל סימן שיכול להעיד על קיומו של חרם ולנסות לעצור אותו בכל האמצעים האפשריים מוקדם ככל האפשר.
בנוסף כתב כי למורה יש תפקיד חשוב בזיהוי החרם, בטיפול הילד הנפגע מכך, בילדים הפוגעים וזאת על מנת למנוע חרמות עתידיים.
בנוסף במאמר מצוינים 4 שלבים שכדאי לכל מורה לעשות כדי למנוע חרמות עתידיים:
1.זיהוי- יש מגוון סימנים שיכולים להעיד על כך שילד עובר חרם: אם הוא לבד בהפסקה, שינוי לרעה בהתנהגותו או מצב רוחו, ועוד.
2.הפסקת החרם- כשנחשף שילד עובר חרם, כדאי לפנות לפסיכולוגית או ליועצת בית הספר על מנת לספק תמיכה לילד המוחרם.
3.לאחר התמודדות החרם- על המורה לבצע עבודה מעמיקה כדי למנוע מקרים עתידיים של החרם: שיחה עם תלמידי הכיתה, שיחה עם הורי הכיתה ועוד.
4. בחינת מצבו של התלמיד המוחרם והרקע לחרם- למורה חשוב להבין אם הילד המוחרם סובל מקשיים חברתיים, ולבדוק אם דרושה תמיכה מגורם חיצוני.
לפי מאמר זה ניתן לראות שקיימות המון דרכים למנוע חרם, אך במערכת החינוך דרכים אלה לא מתממשות:
לרוב לא דואגים לילד המוחרם לשיחות עם פסיכולוגית או על יועצת כדי לעזור לו להתמודד עם החרם, המורות לא תמיד עושות בדיקה מעמיקה על מה מקור החרם ועוד.
לסיכום:
בכל המאמרים שחקרתי ניתן לראות כי במשרד החינוך לא מטפל בצורה יעילה בילדים המוחרמים.
מערכת החינוך צריכה לדאוג לכך שמתחילת בית הספר היסודי יתחילו לדבר עם תלמידים על תופעת החרם, כמה זה חשוב לא לקחת חלק בחרם וכמה המוחרם סובל כשמחרימים אותו.
בנוסף צריך לדאוג שצוות החינוך ידע לטפל במקרים של חרם בצורה הטובה ביותר ולא ״להעלים עין״ כי הם רוצים לשמור על תדמית בית הספר.
ודבר מאוד חשוב, צריך ללמד מגיל קטן לקבל את השונה,
לא לפסול ולהחרים אף אחד גם אם הוא שונה מאיתנו.
סקירת ספרות באמצעי המדיה
הנושא שעליו אני עושה את העבודה הוא כיצד מערכת החינוך מטפלת בחרם.
אסקור שלושה אמצעי מדיה ואבחן כיצד התקשורת מתפקדת בהקשר לנושא עבודת החקר שלי.
https://www.google.co.il/amp/s/m.maariv.co.il/amp/journalists/Article-719355
בטור ״כל מי שמנסה לשכנע ש"חרם מחשל" - תדעו שזה לא עובר גם בגיל 40״ שנכתב על ידי טליה לוין, מדברת הכותבת על כך שגם היא עברה חרם בילדותה, וכיום היא מצולקת נפשית מהחרמות.
היא מדברת על כמה שקשה לה לשמוע היום סיפורים של ילדים שעוברים חרמות, שמערכת החינוך נשארה בדיוק כמו לפני 30 שנה כשהיא הייתה ילדה ״אין חדש תחת השמש, והריקבון של המערכת שדואגת לילדינו החל להתפשט כמו עובש על הקירות גם בשנות ה־80״.
היא מביעה את זעמה על כך שמערכת החינוך, גם אחרי 30 שנה מאז שהיא הוחרמה ונשארה עם צלקות נפשיות מהמקרה, לא פועלים בנושא על מנת לעצור את התופעה, ואומרת שחייב להגיע לשינוי בנושא ולפעול.
״שיימינג בבית הספר: "מכנים את הבת שלי מגעילה, מסריחה
בכתבה ״שיימינג בבית הספר: "מכנים את הבת שלי מגעילה, מסריחה ושמנה. היא שבורה נפשית" שכתבה מירית פנחס
מסופר על ילדה בבית ספר יסודי שחווה השפלות מדי יום בבית הספר וברשתות החברתיות, שגרמו לה לבעיות רגשיות.
אמה של הילדה טוענת שהילדה שבורה נפשית אך עדיין המורה טוענת שמה שהיא עוברת הוא לא חרם, אלא שפשוט ילדים לא רוצים לדבר איתה.
היא מספרת שהילדה הראתה לאמה סרטון טיקטוק שעשו עליה שבה משפילים אותה, שלחה אותו למורה שלה, ובמקום שהמורה תטפל במקרה היא סיפרה על זה בכיתה וצחקה על הילדה מול כל התלמידים.
כיום הרשתות החברתיות מאפשרות לנו להעלות ולהגיב על כל סוגי התכנים, ולכן אי אפשר להשיג שליטה על כמות הנפגעים מכך.
https://m.ynet.co.il/Articles/3885331
בכתבה ״המוחרמים מול כיתת תלמידים״ שכתבה יהלי מורן זליקוביץ', מסופר על אמא שהיכתה שתי תלמידות שהחרימו את בתה וכיוונה אקדח לראשן.
אירוע זה גרם להורים רבים לתהות האם במערכת החינוך מטפלים אנשי חינוך בחרמות על תלמידים?
אביו של אחד מחבריה לכיתה של בתה, מספר שגם בנו סובל במשך שנתיים מחרם חברתי, ואומר שהוא מבין את האמא.
הוא אומר שהוא צעק על המנהל שיעשה משהו בנושא אך לא חל שינוי, אז אם האמא הגיעה למצב כזה כנראה שמצבה של בתה היה חמור שהיא כבר לא יכלה לשאת זאת - היא ראתה שאף אחד במערכת החינוך לא מטפל בנושא אז החליטה לטפל בו בעצמה.
מקרה זה מתוך רבים מראה על כך שמערכת החינוך אינה פועלת מספיק על מנת לעצור את התופעה ולכן עליה לקחת ברצינות רבה יותר את הנושא ולעשות את הנדרש על מנת להפחית בצורה משמעותית את כמות הילדים שנפגעים מחרם.
לסיכום
ניתן ללמוד מהכתבות שהוצגו שהרשתות החברתיות הן לא מקום בטוח, אלא מקום שטעון בהעלבות, עלבונות,
הפצת דברים- שיימינג.
תופעה זו היא בלתי ניתנת לעצירה מכיוון שכיום זהו דבר כל כך קל לילדים ולנוער לעמוד מול מקלדת ולכתוב את כל מה שרק עובר לנו בראש.
התקשורת כיום לא דואגת להעלות את הנושא פעמים רבות לסדר היום, ולכן לא מתרחש שינוי באופן התנהגות משרד החינוך בנושא.
לכן, תפקידה של התקשורת היא לעלות את המודעות לחרם חברתי בעזרת הכנסת הנושא לסדר היום התקשורתי, להציג לנו את הנושא בצורה שלילית וכואבת, וכך לגרום שהנושא יעלה רבות לסדר היום שלנו ויהיה בו שינוי.
מאמר דעה / עמדה
1 מתוך 4 ילדים עובר חרם.
סיכוי גבוה שזה הילד שלך.
זהו נתון חסר הגיון והצדקה בשנת 2020.
הדור הזה נודע בכמות הרבה של ילדים ובני נוער אשר פוגעים אחד בשני, דבר הגורם לדיכאון להיות נפוץ בקרב קבוצת גיל זו.
מחקרים מראים כי מדי שנה ישנה עלייה ניכרת במספרם של בני הנוער אשר בוחרים לשים קץ לחייהם בעקבות חרם אשר חוו בבית הספר.
מדוע צריך להגיע לרמה כזאת היום?
שילד פוגע בחברו לכיתה עד למצב שחיים שלמים נהרסים? בגלל שהם מעט שונים בנראות? בהתנהגות?
כיום מתפרסמים מקרים רבים של ילדים שהוחרמו ונפגעו מכך בצורה חריגה ברשתות החברתיות ובתקשורת.
לפני שנה פורסמו נתוני משרד החינוך, שמראים על כך ש-23% מתלמידי בית ספר חוו חרם/ שיימינג בחייהם.
זהו נתון בלתי נתפס שלא מתקבל על הדעת.
איפה נכנסת כאן מערכת החינוך?
למה היא לא פועלת על מנת להוריד את הנתונים האלה?
מערכת החינוך היא מערכת שאינה מעניקה מספיק תשומת לב לכל תלמיד כדי שיוכל להתבטא, בתקופה חשובה ומשמעותית שבה הוא מפתח את אישיות, ובונה לעצמו ערכים בעתיד.
לאחרונה פורסם בתקשורת המקרה של איתמר ג׳ינו, ילד מוחרם שעבר חרם בגלל משקלו.
הוא מספר שאף אחד לא דיבר איתו בבית הספר, הייתה כלפיו אלימות מילולית, פיזית ועוד דברים קשים שנגרמו בגלל משקלו.
אם מערכת החינוך הייתה דואגת מגילאי היסודי להסביר על חשיבות קבלת השונה, מספר הילדים שהיו מוחרמים היה יורד בצורה משמעותית.
על משרד החינוך לפעול בצורה מחמירה כלפי הנושא,
בכדי שנוכל להפוך לחברה טובה ומקבלת יותר.
עלינו לפעול במהירות על מנת לעצור את החרם,
כדי שהבא שיעשו עליו חרם, לא יהיה הילד שלך.
ממצאים מהשטח
לאור העבודה כולה, אציג את הנתונים והעובדות הבאים תוך התמקדות במרכיבים הבאים:
נתונים מתוך חקר כמותי
מתוך הסקרים שערכנו במהלך העבודה, למדנו כי כיום במדינת ישראל 1 מתוך 4 ילדים עובר חרם במסגרת הלימודית.
בנוסף לנתון מזעזע זה, לדעת העונים על הסקר שערכנו, 23.6% חושבים שיש מודעות לתופעת החרם, 51.4% חושבים שאין מודעות בימינו לתופעת החרם, ו-25% לא בטוחים אם יש מספיק מודעות לתופעת החרם.
מתונים אלה עולה כי המון אנשים חושבים שאין מספיק מודעות לחרם, דבר זה מראה על כך שבמערכת החינוך לא דואגים להזכיר רבות את נושא החרם ונזקיו למוחרמים, ובצורה כזו נתוני החרם לא ירדו אם מערכת החינוך לא תטפל בנושא.
נתונים מתוך סקירת ספרות במדיה
מתוך סקירת הספרות במדיה, עולה כי המון ילדים העוברים חרם בבתי הספר וברשתות החברתיות מפתחים הפרעות נפשיות המשפעיות עליהן לטווח ארוך, ומשרד החינוך לא מטפל בצורה מספיק טובה בילדים המוחרמים ולא דואג למניעת החרם בבתי הספר.
מכאן עולה כי ילדים רבים מוחרמים ומפתחים בעיות נפשיות, ובמערכת החינוך לא פועלים מספיק בשביל לשנות זאת.
לפי הסקר שערכנו במסגרת הפרויקט, ניתן לראות כי המון ילדים אינם מודעים מספיק טוב לתופעת החרם החברתי.
רבים מן הילדים לא יודעים כמה ילדים עוברים חרם בממוצע (82.1%),
ובנוסף חלק גדול מהילדים לא היו יודעים מה היו עושים במקרה והיו עוברים חרם (31.7%).
נתונים אלה מראים כי המודעות לחרם בקרב ילדים היא לא מספיק חזקה, ובמערכת החינוך לא מדברים על הנושא מספיק.
נתונים מתוך חקר איכותי
בראיון שערכנו ראיינו את אופק ראשון, ילדה שעברה חרם קשה בכל שנות בית הספר היסודי,
מכיתה א עד כיתה ו, הכולל אלימות מילולית ופיזית בלתי פוסקת כלפיה, נידוי מפעילויות כיתתיות וימי הולדת, ואף הגיעה פעם לבית החולים בעקבות תקרית אלימות אחת מתוך רבים והייתה מאושפזת על כיסא גלגלים.
אופק מספרת שהיא ואימה - זיוה ראשון שראינו בנוסף לאופק חוו קשיים נפשיים בתקופה הקשה הזו.
אימה של אופק זיוה, אומרת שבגלל חוסר התייחסות למקרה של אופק מבית הספר היא נאלצה להעביר אותה לבית ספר אחר.
יועצת בית הספר שראינו - קרן אלימלך אומרת שלמורים צריכה להיות אחריות שכשהם רואים תלמיד שנמצא במצוקה, הם צריכים לקחת אותו לשיחה ולבדוק לשלומו, ואם קיים קושי לדעת איך לפתור אותו.
מהראיונות עולה כי במקרה של אופק בית הספר בו למדה בהתחלה לא ידע לטפל במקרה, היא עברה חרם כל כך הרבה שנים ובית הספר לא מנע את החרם, עד שנאלצה לעבור בית ספר.
מכל הנתונים והעובדות העולים מהעבודה, ניתן להבין כי משרד החינוך לא עושה מאמצים מספקים כדי לעזור לילדים העוברים חרם הנמצאים במצוקה ולא פועל בצורה יעילה על מנת למנוע מקרי חרם עוד מגילאים קטנים,
משרד החינוך צריך לדבר רבות על הנושא מגיל קטן, לעשות פעילויות הקשורות על נושא וכך לנסות למצוא פתרון יעיל למניעת חרמות בבתי הספר.
דיון ומסקנות
לפי דעתי בעבודת החקר האישית שלי הצלחתי להוכיח את הטענה שלי - משרד החינוך לא עושה את מאמציו המרובים כדי למנוע מקרי חרם בקרב ילדים.
בעזרת כתבות רבות וסיפורים של תלמידים מכל רחבי הארץ, מצאתי שקיימים המון מקרי חרם בבתי הספר בישראל והורים וילדים רבים טוענים שמערכת החינוך לא מספיק דואגת לעשות שינוי בתופעה זו ולא מנסה למגר אותה.
משרד החינוך לא מצליח לפעול בצורה ראויה ואפקטיבית שתוריד את מספר הנפגעים מחרם, המון ילדים נפגעים מכך כשנשארים עם צלקות נפשיות לכל חייהם, ואחריות משרד החינוך להקטין את מספר הנפגעים מהתופעה.
לדעתי, משרד החינוך צריך לערוך פעילויות גיבוש ושיעורי חינוך רבים על הנושא כבר מגילאים קטנים בצורה המתאימה להם.
אם יסבירו להם על התופעה כבר מגיל קטן הם יוכלו להפנים בצורה הכי טובה כמה זה חשוב שכל ילד יהיה מוקף בחברים ויהנה משהותו בבית ספר, וכך יכול להיות שמקרי החרם יופחתו בצורה משמעותית בשנים שאחרי.
העבודה גרמה לי להבין שאנחנו כחברה לא פועלים מספיק על מנת למנוע מקרים כאלה שיכולים לצלק המון אנשים לכל החיים.
משרד החינוך שאמור לדאוג לעתידם של הילדים הנמצאים במערכת החינוך, לא פועל בצורה אפקטיבית בנושא שתוכל למנוע מקרי חרם נוספים בעתיד.
לכן, אנחנו כחברה צריכים לתת לנושא זה במה נרחבת על מנת להגיע לירידה בכמות הנפגעים מהחרם.
ביבליוגרפיה
דביר נ' (7.8.2019) "נלחמים בחרם בבתי הספר"
ישראל היום.
https://www.google.co.il/amp/s/www.israelhayom.co.il/interactive/amp/article/680659
זליקוביץ' י' (8.5.2010) ״המוחרמים מול כיתת תלמידים״
וינט.
https://m.ynet.co.il/Articles/3885331
טמיר א' "התמודדות עם חרם ונידויים חברתיים - כלפי ילדים ובני נוער"
מכון תמיר לפסיכותרפיה.
לבין ט' (16.9.2019) "״כל מי שמנסה לשכנע ש"חרם מחשל" - תדעו שזה לא עובר גם בגיל 40״
מעריב אונליין.
https://www.google.co.il/amp/s/m.maariv.co.il/amp/journalists/Article-719355
פנחס מ' (24.6.2020) " ״שיימינג בבית הספר: "מכנים את הבת שלי מגעילה, מסריחה ושמנה. היא שבורה נפשית" וינט.
https://krayot.mynet.co.il/local_news/article/Sy1KsolR8
פרופ' שביט י' וחכים ע' (22.12.2017) "חרם בין תלמידים"
מרכז טאוב.
taubcenter.org.il/he/social-ostracism-among-pupils-heb/
"חרם החברתי-למה זה קורה?"
אני-המרכז הישראלי לאינטליגנציה חברתית"
"חרם חברתי לא בכיתה שלי"
הגיע זמן חינוך בונים את העתיד ביחד